לאחרונה, שר האוצר ישראל כץ חתם על הסכם המאפשר ייבוא ירקות טריים במסגרות פטורות ממס, וזאת לאחר הסערה שהיתה לפני כשנה סביב השימוש בצה”ל בעגבניות מיובאות מטורקיה. ראיון עם אלקנה כהן, חקלאי ממושב הזורעים שבגליל ומקים את תנועת היוגב שמטרתה להתגבר על המחסור בידיים עובדות.
מה אתה אומר על ההסכם החדש?
“מאוד חשוב שמדינת ישראל תבין שלחקלאות כחקלאות יש ערך כלכלי מאוד גבוה. יש עשרות אם לא מאות משקים קיבוציים ומושבים בארץ שמחזיקים מאות רבות של פועלים תחתיו בשנה. בסוף, השאלה היא מה המטרה של המדינה. בעזרת הייבוא היא אולי תפחית לצרכן את ערך המוצר, אבל אז היא פוגעת במשפחות אחרות. אם אתם משלמים על עגבניה 90 אגורות במקום שקל, חסכתם 10 אגורות, זה נכון. אבל בעשר אגורות שחסכתם, פגעתם בעשרות משפחות אחרות. אז למי המדינה רוצה לעזור? היא רוצה להוריד את המחיר רק לך, או שהיא רוצה גם לדאוג לפרנסה בשביל חקלאים? זה גם וגם וגם. לכן אני אומר, יש פה כמה ערכים, זה לא רק ערך כלכלי.”
איזה עוד ערכים עולים כאן?
“אם אני כחקלאי עכשיו, לא חורש את השדה שלי ונוטש אותו, מי שיחרוש את השדה שלי הוא עבריין, ומחר הוא ישים שם בית כי הוא שומר על השדה שלו ושומר על הפרות שלו, ואחר כך יהיה שם כפר שלם. כל שנה החגורה מתהדקת- אני מדבר איתך על עשרות של ידיים של חקלאים שעוברות לידיים של עבריינים, ויש לזה הרבה השלכות. למדינת ישראל יש אינטרס שהשטחים האלה יישארו בידיים של חקלאים, מושבים וקיבוצים. ואני לא מדבר איתך גם על הפירות והירקות איכותיים, ושלא תתבלבלי: אם לי, כמגדל זיתים, עולה לייצר ליטר שמן זית ב 20-22 שקלים, לא יכול להיות שמוכרים אותו במחיר כזה, כי זה לא ממש שמן זית ואנשים לא מבינים את זה. אתה אוכל זבל. אם יש פה חקלאות מקומית, למה לא לעודד אותה כמו כל דבר אחר?”
ובקשר לתקופת הקורונה: הרבה חקלאים מפרסמים את התוצרת שלהם בפייסבוק, ואנשים פרטיים קונים מהם בצורה ישירה. אתה חושב שזה יעזור לחקלאות בישראל?
“בואי נודה, זה לא פתרון באמת. בן אדם שמחזיק 15 דונם תפוחים וזה עסק משפחתי, יכול להרשות לעצמו. אבל יש בארץ משקים שמחזיקים 7000 דונם של תפוחים! הוא ימכור 7000 דונם תפוחים בשיווק ישיר?! מה פתאום! צריך לארוז את כל התפוחים, לשווק אותם…זה לא עובד ככה.”
אז מה המשקים הגדולים האלה עושים עכשיו?
“נדפקים! עכשיו כשהמכס ירד, ירדו המחירים, ואנשים מוכרים את המכנסיים שלהם!
אני חושב שמדינת ישראל צריכה לשים את הנושא בראש סדר העדיפויות שלה, ולא רק בגלל החקלאות והריאה הירוקה- הכי פשוט שיש: איפה שעוברת המחרשה, שם נקבע הגבול, ואם אנחנו לא רוצים להתעורר בוקר אחד ולראות מאות ועשרות דונמים בשליטת עבריינים, חייבים להתעורר”.
אם נחזור לראשית הציונות, נראה שהרצל כתב בספרו אלטנוילנד: “נסעתי לכאן היום עם שני אורחים והייתי גאה להראות להם את ההישגים הנפלאים שלנו; את שדות השעורה הפורחים שלנו, את כרי המרעה שלנו, את המשתלות שלנו, את הגינות הירוקות, הבתים היפים, בעלי החיים והמכונות שלנו… ואם מישהו ישאל אותי מי ברא את כל אלה כבמטה קסם, אענה לו בדיוק כמו מנדל: אנחנו, אנחנו, אנחנו”.
אבל המצב כיום, בו לפי נתוני הלמ”ס מספר השטחים החקלאיים במדינה צנח ב-60 אחוזים במהלך ארבעים השנים האחרונות, מראה שעם כל הכבוד למה שהרצל אמר, נראה שהחזון נשאר בגדר אגדה בלבד.
