מבחינתי, האנטי-תזה המושלם של הסוכה, זה בניה. כשאני שומעת את המילה “בניה”, אני חושבת על משהו קבוע, יציב ולטווח ארוך. בדיוק ההפך מסוכה, שמחזיקה רק שבוע, ומהווה הזדמנות ליציאה מהקבוע והמוכר, אל החוץ.
אני חושבת על זה כל שנה כשאני נכנסת פעם ראשונה לסוכה.
אבל השנה, התחושה היא אחרת…
כולנו יצאנו מ”קבוע והמוכר” שלנו אל הארעי. הרבה הוצאו לחל”ת והיו צריכים להמציא לעצמם פרנסה יש מאין, ילדים לומדים מהבית ומאלצים את הוריהם למצוא להם סידור, סטודנטים וצעירים עומדים בפני ההחלטה האם להשאר בדירת השותפים שלהם, או לחזור להורים, ועוד ועוד.
לכן אפשר לומר, שלחג הזה אנחנו מוכנים כבר זמן רב…
החלק השני של חג סוכות הוא “זמן שמחתינו”. אבל איך אפשר להיות שמחים בתוך כל הארעי הזה? כשאין לדעת מה ילד יום.
אז איך בכל זאת סוכות מגלם בתוכו את שני החלקים האלה?
לדעתי, דווקא בתוך הארעיות הזאת, אפשר למצוא הזדמנות לצמיחה מחודשת, מכיון שלא חשבנו עליו בזמן השגרה הטובה.
גם גדליה גובר מדבר על כך בטור שלו. שווה לקרוא!
ואם כבר מדברים על חג האסיף- מה מצבם של החקלאים בארץ בזמן הקורונה וסביב ההחלטות החדשות להורדת המכס על יבוא הירקות מחו”ל?
נדבר על חשבון נפש כלכלי, נושא תמיד חשוב ובמיוחד בתקופת החגים (למרות שיום כיפור כבר עבר)
ועוד הרבה כתבות , טורים וטיפים אחרים שכל מי שמנהל תקציב ביתי צריך להכיר.
שיהיה לכולם חג שמח!
זהר
