בימים אפלים מאין כמותם, בהם החושך איים לגבור על האור כתבה אנה פרנק ביומנה “אף אחד אף פעם לא הפך עני מלתת”. אין במשפטה אלא להעמיד אותנו במבחן אל מול עצמנו. האם אנחנו מודעים מספיק לסביבתנו? עושים מספיק למען החלש? ערים מספיק לסיטואציות חברותיות? בדיוק בזה עוסק המגזין החודש.
כך “העצים הבודדים” עליהם מדברת תמר מיכלנסון במאמרה “הנה ברוש לבדו” הם בדיוק החברים שלנו, השכנים או אפילו ההורים שלנו. שלעיתים זקוקים לעזרתנו ואנחנו עסוקים מדי בשגרת החיים שלנו מאשר להפנות להם כתף. ואולי אלה דווקא האנשים “השקופים” בחברה, כפי שנספר בכתבה “תעסוקה מוגבלת“.
הצורך בנתינה לא מסתיים אף פעם, וגדולתו של אדם נמצאת ביכולתו לתת דווקא כשיש לו מעט. בואו נשתדל לקחת את המידע בדפים הדיגיטלים במגזין הזה, גם מחוצה לו. נסתכל סביבה, ננסה להושיט יד, ונשים לב יותר.
קריאה מהנה!
ליאור.
