ספירת העומר זה זמן של תהליכי עומק, המסתתרים תחת תהליכים חיצוניים. גם הבראה כלכלית היא תהליך חיצוני, הטומן בחובו תהליכי עומק חשובים ומרתקים.
יעקב ורחל (שמות בדויים) מנסים להגדיל הכנסות כחלק מהשיקום הכלכלי. רחל מוכשרת מאד באפיה והיא חושבת להגדיל הכנסות באמצעות סדנאות אפיה שהיא תעביר במסיבות בת מצווה. אבל היא לא מתקדמת עם זה. אנחנו מנסים להבין מדוע ולמה, ומתברר שיש מישהי בשכונה, נקרא לה לאה, שעוסקת גם באפיה ביתית וסדנאות ורחל מרגישה שלאה עלולה לכעוס עליה, לשנוא אותה ולהרגיש שהיא נכנסה לטריטוריה שלה. רחל מאמינה שמבחינת פרנסה היא לא תגנוב ללאה כלום ויש מקום לשתיהן, אבל רגשית היא לא מתקדמת בגלל החשש הפנימי להיות “הילדה הדחויה”- הילדה הלא אהובה.
משה וציפורה (גם שמות בדויים) מנסים לצמצם הוצאות כחלק מהשיקום הכלכלי, הם עוברים שוב ושוב על רשימת ההוצאות שלהם וחוזרים על אותה מנטרה: “אי אפשר לגעת בכלום!” אנחנו לא יכולים לחיות בצורה לא אנושית. העובדות היבשות הן, שהם מוציאים כ- 50% יותר מהממוצע למשפחות בגודל שלהם על מזון, וקונים כל מוצר בחנות המתמחה באותו סוג מזון, והם מוציאים סכומי כסף גדולים מאוד על חוגים וטיפולים, הרבה יותר מהממוצע. כלומר: גם אם יצמצמו מעט פה ומעט שם, עדיין יחיו מעל הממוצע, רחוק מאוד מ”לא אנושי”. אבל משה וציפורה, כמו כל ההורים, רוצים לתת לילדים שלהם הכל. אבל בניגוד להורים אחרים, הם מרגישים שאם יורידו אפילו מעט מההרגלים ומה”מושלם” שהם נותנים לילדים שלהם, הם יכשלו בתפקידם כהורים. עליהם נאמר שהאויב של הטוב הוא הטוב ביותר…
דבורה הגיעה לפגישת שיקוף, ראתה את התמונה הכלכלית שחור על גבי לבן ואת הדרך הלא פשוטה שצריך לעשות כדי להתאזן. זרקה כמה הכרזות, כמו: “אני לא יכולה להתכלב ולא לקנות בגדים כשצריך!” או: “איזה מין חיים אלה כשצריך לחשב כל דבר” ונעלמה.
כשנה וחצי אחר כך היא התקשרה וביקשה לקבוע פגישה נוספת, מכיוון שהיא לקראת שינוי בחיים, רוצה לבדוק מה מצבה ולחשב מסלול מחדש. בפגישה השניה היא סיפרה שאחרי כמה שבועות של התנגדות פנימית קשה, היא הבינה שהיא צריכה לבחור איזה חיים היא מעדיפה: חיים של מאמץ, שינוי ובתמורה איזון ושלווה כלכלית, או חיים שבהם היא ממשיכה עם המוכר והידוע, אבל נגררת לבור החובות יותר ויותר. באומץ רב היא לקחה את סיכום הפגישה והתחילה ליישם עצה אחרי עצה. כיום היא נשארה עם הלוואה אחת, שמשולמת לאט לאט, יש לה פלוס בחשבון והיא רוצה (ויכולה!) לעבור לבית גדול יותר.
תהליך של הבראה כלכלית כולל: תודעה, הגדלת הכנסות, צמצום הוצאות וסגירת חובות עד ליצירת חסכון. אבל זה רק התהליך החיצוני, בעומק, מי שעובר תהליך הבראה כלכלית עושה במקביל עוד מסעות אל הנפש פנימה, אל האמונות שמנהלות אותו, אל התפיסה והמשמעות של מה זה כסף עבורו, אל האמונה מול ההשתדלות ועוד.
רחל שרצתה לפתוח סדנאות אפיה לאירועי בת מצווה, גילתה שדרך השיקום הכלכלי היא מכירה בילדה הקטנה שבתוכה, זו שחוותה כאב ודחיה ולא מוכנה להיות שם שוב. היא נותנת לה מקום ולומדת להחזיר אותה לפרופורציות. היא מזכירה לילדה הקטנה הזו שהיא כבר לא תלויה בהכרה הסביבתית הזו, שיש לה כח פנימי, שיש לה משפחה אהובה ואוהבת והיחס של לאה הוא לא זה שישפיע על מי שהיא. מתוך המקום הזה היא מחליטה ליצור קשר עם לאה ולהציע לה שיתוף פעולה עסקי, ומשם צומחת הצלחה עסקית וכלכלית מדהימה לשתיהן.
משה וציפורה מבררים עם עצמם מה זה להיות הורה טוב. איזה ערכים חשובים הם יכולים לתת לילדים שלהם, דווקא מתוך החסכון הכלכלי, ערכים שערכם עשרת מונים יותר מהבשר הטרי שקונים באטליז היקר או מחוג האומנות, שהוא החוג השלישי של הבת השניה. הם מכינים רשימת חלומות כלכליים, משתפים בהם את הילדים, וזה נותן מוטיבציה לכולם להתגייס לצמצם הוצאות, לסגור את המינוס ולחסוך כדי להגשים את החלומות. הם מסיימים את התהליך הכלכלי עם חסכון במקום מינוס, אבל לא פחות חשוב מכך: הורים רגועים יותר, עם הרבה פחות ביקורת עצמית והרבה יותר עומק חינוכי.
דבורה היתה צריכה להתגבר על ההתנגדות הטבעית לשינוי ולבחור את הטווח הרחוק. האומץ שהיא גילתה נתן לה אמון בעצמה וביכולת שלה לבחור את הדבר הנכון, והשפיע עליה גם ברבדים נוספים בחיים.
ימי ספירת העומר הם זמן של תהליך: תהליך רוחני של רכישה הדרגתית של שבע המידות השונות שיחד יוצרות אדם שלם. תהליך נפשי של מעבר מ”בית עבדים”, מתודעת העבדות שרכשנו בשנות שעבוד מצרים ל”עבדי ה'” ותודעת חירות, אותה אנחנו מקבלים במתן תורה. בתקופה זו גם הטבע עובד תהליך של עונת מעבר ושינוי הדרגתי מחורף לאביב.
ספירת העומר מזכירה לי שלא משנה בני כמה אנחנו, מה עברנו וניסינו ואיזה תהליכי עומק כבר עשינו, תמיד יש מקום לעוד תהליך, לשפר, לשדרג, להעמיק ולדייק יותר. לצאת מהסבב הזה טובים יותר, מחוברים יותר ומאוזנים יותר.
