מדינת ישראל מייצרת מעטפת טובה מאד, חברתית וכלכלית. אך תמיד יהיו אלה ש’נופלים בין הכסאות’, שלא זכאים לסיוע או שאין להם את קבוצת השווים לחלוק איתה ולקדם איתה את הזכויות שלהם.
בני אדם הם יצורים חברתיים ומוקפים במעגלים חברתיים ומשפחתיים שונים. מעגל נוסף הוא המעגל הסוציאלי – מדיני. מדינת ישראל, בתחומים רבים מתנהלת כמדינת רווחה ובהחלט עוזרת לאזרחיה ותומכת בהם בתחומים שונים: קצבאות שונות, מענקים, זיכויי מס ופריסת מס.
כאשר משפחה מתמודדת עם משבר כלכלי, או אפילו קושי כלכלי זמני, פעמים רבות יש לה מעגלי תמיכה. כך למשל הורים שעוזרים – החל מבייביסיטר בחינם, המשך בעריכת קניות בסופר עבור הזוג שבמשבר ואפילו במתן סכומים משמעותיים של כסף. תמיכה נוספת יכולה להגיע מהקהילה – באמצעות תרומות דרך ועד היישוב או גיוס מיוחד סביב המשבר שהם נקלעו אליו, באמצעות המערכת הבית ספרית של הילדים והמעגלים הסוציאליים סביבה, או אפילו במתן כתף, עזרה בבישולים או בשמירה על הילדים, כדי שההורים יהיו פנויים יותר לטפל במשבר.
אוכלסיות רבות במדינה מקבלות סיוע בדיור, קצבאות נכות וסיוע דרך הרווחה. זה לא הופך את חייהם לקלים יותר, אבל מאפשר איזשהו קיום בסיסי.
מנגד ישנם העצים הבודדים, האנשים, שגם אם יש להם מעגל חברתי כלשהו, שמעבר לזכויות הבסיסיות שלהם, בסופו של דבר, ובעיקר סביב כסף, הם נשארים לבד.
משה וציפורה הם זוג פנסיונרים צעירים, אשר לאורך השנים היו מבוססים כלכלית, תורמים ונותנים ומעולם לא חסר להם דבר. עדות נוספת לכך היא הבית שהם גרים בו, המשקף את המעמד הטוב שהם היו בו. אבל השקעה ענקית בעסק שלא צלח, הביאה אותם למשבר כלכלי עמוק. אמנם כלפי חוץ הכל נשאר אותו דבר, אך האמת היא שמתחת לעטיפה החזקה הם מתמודדים עם החזרי חובות כל כך גבוהים, שעולים על ההכנסות שלהם, מה שלא משאיר להם מרווח נשימה להוצאות השוטפות של החיים היומיומיים עצמם. הם מתמודדים לבד: ההורים שלהם כבר לא בחיים, הילדים צעירים מידי ומתמודדים עם המשפחות הצעירות שלהם והתחלה של בניית קריירה ולא מסוגלים לעזור. הקהילה פשוט לא מודעת והמבוכה, אוי המבוכה מהחשיפה, תגרום לכך שהקהילה גם לא תדע לעולם.
יעל היא אם חד הורית, אשר מגדלת ילד עם קשיים שונים (אך לא מוגדר כנכה ולכן לא זכאי לקצבאות) לגמרי לבד, האב לא בתמונה, בטח לא כלכלית. יעל סובלת מחרדות עד כדי קושי תפקודי ולא מצליחה להתפרנס ומבחינת ביטוח לאומי יש לה אחוזי נכות, אך נמוכים מכדי לקבל קצבה. היא עושה ככל יכולתה כדי לצמצם בהוצאות, אך היא פשוט אבודה! אין שום משפחה בסביבה. הקהילה מנסה לסייע לה פה ושם בסלי מזון או עזרה בתשלום חשבון חשמל, אך לא מסוגלת להחזיק אותה מידי חודש. היא מסתובבת בעולם בתחושת בדידות ותלישות, ללא בטחון, עוגן ושייכות.
ירון הוא צעיר בן 22, חייל משוחרר, חייל בודד משוחרר. המשפחה שלו גרה הרחק בחו”ל ומנסה לתמוך מרחוק. בפועל הוא עושה את צעדיו הראשונים בעולם הכלכלי, במדינה ובתרבות שהוא התחיל להכיר רק לאחרונה, שואל את עצמו מה יותר דחוף: לעבוד כדי לשלם שכר דירה או למצוא דרך לרכוש מקצוע לחיים? רוצה מאד להישאר בארץ שהוא מרגיש שהיא שלו, אבל בינתיים מסתבך בשאלות ובמצוקות של הקיום היומיומי הפשוט. יש לו הרבה חברים מהצבא, הם באמת שמחים לבלות איתו, להזמין לשבתות ולפטפט עם כוס קפה או בירה. אבל הם עצמם צעירים שעושים צעדים ראשונים בעולם הכלכלי האמיתי ומאחורי הדלת הזו הוא נשאר לבד.
מלאכי הוא אב צעיר לפעוט, אשר התגרש לאחרונה בשברון לב מהתנפצות החלום על זוגיות שמחה, חברית וארוכת טווח. הוא מתחזק דירה, משלם מזונות, עובד כמובן, אך מבלה עם הבן שלו 3 פעמים בשבוע, מה שלא מאפשר לו להוסיף שעות עבודה באופן משמעותי. העולם סביבו מלא בזוגות נשואים, שמתמודדים גם הם עם אתגרי היומיום. לפעמים חסרה לו פשוט קבוצת השווים לשתף, לפרוק ולהתייעץ עם מי שמכיר את החוויה שהוא חווה מקרוב.
כן, כל הסיפורים הללו אמיתיים (בשמות בדויים כמובן). כן, המצוקה הזו כואבת וקשה מאד!
אני מזמינה אתכם לא לעבור לסדר היום, אלא לתת לזה להדהד בתוכנו, לפתוח את הלב, לראות את אלה שנטועים בצד הדרך. לחשוב ולמצוא דרכים ליצור מעטפת תומכת לכל העצים הבודדים הללו, אם על ידי קידום חוקים והטבות או יצירת מענה מקצועי ממומן ואם על ידי כך שניטע סביבם קהילה תומכת ונפנה אותם לעזרה וסיוע במקצועיות ובאחריות.
