ברגעי משבר כלכלי או בתקופות מוצלחות יותר בתחום, כיצד אנו מתווכים בין כסף לילדים? והאם כדאי לחנך להתנהגות כלכלית כבר בגיל צעיר? או שמא אנו יוצרים תאוות בצע לכסף?
השבוע הלכתי לקנות מוצר קוסמטי ממישהי שמוכרת את המוצרים בבית, כהשלמת הכנסה. הילדון שלה, בן פחות מ 5, התעסק הרבה בכסף שאמא שלו גובה (סכום סביר ומקובל לחלוטין): “אמא, למה את לוקחת כל כך הרבה כסף?” “אמא, אני גם רוצה לשים כסף בארנק” “מה תעשי עם הכסף הזה?” “אני יכול להביא להם את העודף?”. האמא צחקה ואמרה לי בחצי חיוך וחצי תסכול: “ילדון עם תאווה לכסף מגיל צעיר”.
הילדים שלנו נולדים לעולם שהוא גם כלכלי. הם רואים אותנו עוסקים בענייני כספים וכלכלה מגיל אפס. בכך, נראה שבתקופה האחרונה, בה הם כל כך הרבה בבית, הם עוד יותר חשופים לכל הפעילויות הכלכליות שלנו: מצטרפים אלינו לקניות וסידורים, שומעים חלקי שיחות מודאגות על המצב הכלכלי, רואים אותנו עובדים מהבית ומנסים להבין למה אנחנו בכלל עובדים ולא מאה אחוז איתם.
עוד הרבה לפני עידן הקורונה חוקרים ניסו לנבא הצלחה כלכלית מתוך מחשבה שאם נבין מה יכול לעזור לעתיד כלכלי טוב יותר של ילדינו, נוכל לתת להם את הדבר על מנת להשפיע על הדור הבא. בדקו המון משתנים כמו רמת משכל, תארים אקדמיים, נסיון מקצועי, גיל ומצב משפחתי, הכסף שהילד קיבל מהוריו בתחילת חייו הבוגרים ועוד. חלק מהמשתנים האלה השפיעו באופן ישיר על רמת ההכנסות אך אף אחד מהמשתנים האלה לא השפיע על הצלחתם הכלכלית של הנבדקים. זאת משום שבשונה מרמת הכנסה, הצלחה כלכלית נמדדה ביחסי הכנסות מול הוצאות ונכסים מול חובות.
בשלב זה הגיעו למסקנה שפשוט אין לאנשים מספיק ידע ולכן הם לא מתנהלים נכון. ועל כן החליטו לתת לנבדקים (סטודנטים בקולג’) קורס חובה בכלכלת משפחה. היתה גם קבוצת ביקורת שלא למדה את הקורס הזה. כאשר בדקו את מצבם הכלכלי של הנבדקים אחרי 5 שנים, לא היה הבדל סטטיסטי בין 2 הקבוצות. גם הקורס לא עזר!
אז מה כן? מה אנחנו יכולים לתת לילדים שלנו כדי שהם ידעו איך להתנהל בעולם שלנו? התשובה ההגיונית, שגובתה גם מחקרית, היא: דוגמא אישית. הורים שמתנהלים כלכלית באופן נבון ומתווכים את זה לילדים שלהם, נותנים להם מקפצה לחיים של איזון כלכלי, חסכון וצבירת נכסים הדרגתית.
נשמע הגיוני להפליא, אבל איך עושים זאת? מתי מתחילים? איך נוכל ללמד אותם משהו שגם אנחנו לא מספיק יודעים? הרי כולנו מגיעים לנושא של כספים עם כל כך הרבה רגשות, התנסויות, ביקורת פנימית או חיצונית. כלכלה זה נושא לא קל עבור רבים בינם לבין עצמם, איך נעביר זאת לילדים?
נתחיל מהסוף: אף אחד מאיתנו לא נולד עם ידע בהכל. יש אנשים שטבעי להם יותר לגדל ילדים ואחרים שקוראים הרבה ספרי הורות ומתייעצים עם מנוסים מהם ואנשי מקצוע. יש אנשים שמיד כשנכנסים למטבח מפיקים מטעמים בלי מתכונים, “מהבטן”, ואחרים שמנסים, שורפים, ממליחים, אוספים מתכונים ועוקבים אחרי כל שלב באדיקות. לוקח להם זמן והתנסויות עד שהם מצליחים להכין אוכל טוב וטעים.
גם בתחום הכלכלי: יש מי שזה קל לו, קיבל הדרכה טובה מהוריו, חווה התנסויות חיוביות עם כסף ויש מי שעבורו זה מורכב, מלחיץ ומאיים. המזל הוא שכלכלת המשפחה נגישה מאד ללמידה. החל מחומר רב ברשת (תמיד תפעילו שיקול דעת אישי, אתם לא באמת מכירים את הכותב ומקצועיותו. גם על הכתבה הזו תפעילו שיקול דעת) והמשך בספרים, קורסים והכשרות מקצועיות.
גיל אפס הוא הגיל שבו מתחילים ללמד ילדים ערכים שחשובים לנו. אם אופטימיות היא ערך חשוב בעיני, אני צריכה להאמין בטוב ולתת פרשנויות חיוביות להתרחשויות כל הזמן. ככל שהילד יגדל ויבין, ברמת הבנתו, התפתחותו הרגשית ואופיו, הוא יאמץ את הגישה הזו. אם חשוב לי לגדל ילד דובר אמת, לא יעזור שאדבר על הערך הזה שוב ושוב, אלא שאדבוק באמת בעצמי, שהילד יראה אותי נצמד לאמת גם כשהתוצאה של אמירתה לא נעימה ויחווה דרכי את הסיפוק שבהתגברות על הנטיה הראשונית לשקר.
גם חינוך להתנהלות כלכלית מלווה אותנו מגיל צעיר מאד של הילד, ולכן יש לנו המון הזדמנויות לשתף ולתווך לילדים את הפעילויות הכלכליות שאנחנו ממילא עושים: השוואת מחירים בסופר, תשלום למוכר וספירת העודף, שיחת טלפון עם חברת הסלולר להוזלת המחיר. בשלב מאוחר יותר הסבר על כרטיס אשראי כשהילד אומר: “אז אם אין לך כסף בשביל זה תשלמי בכרטיס”, או דיון על תעדוף וסדרי עדיפויות כשהילד מבקש משהו שלא מתאפשר לנו לשלם עליו. אפשר ורצוי לשתף ילדים בתכנון הוצאות משפחתי (כל משפחה ברמה המתאימה לה). מנסיוני – כדאי מאד להקשיב לילדים באמת, לפעמים הם הרבה יותר יצירתיים מאיתנו, שכבר התקבענו בצורות החשיבה, והם ייתנו פתרונות נהדרים איך כן אפשר להשיג משהו, כשלנו זה נראה בלתי אפשרי.
מעבר לתיווך של מה שאנו עושים, רצוי לנקוט גם בפעולות אקטיביות: לתת לילדים הזדמנות להתמודד בעצמם עם העולם הכלכלי, כשהם עדיין תחת הסינר שלנו ומוגנים: לעודד ילדים ליזמות ויצירת הכנסות משל עצמם, ללוות אותם בכשלונות ובהצלחות. לתת להם להתנסות בחלוקת הכספים שלהם (שהרוויחו, שקיבלו מתנות וכדמי כיס) בין שימוש להנאה מיידית לבין חסכון לדברים עתידיים. ככל שיש לילד כסף – להעביר לאחריותו חלק מההוצאות הקטנות שלו (כמו קניית קרטיבים וחטיפים או מתנות יומולדת לחברים או כל מה שמתאים לכם כהורים וכמשפחה) ולהגדיל לאט לאט את טווח האחריות. ללוות את הילדים בהתמודדות עם “נגמר לי הכסף” בחיבוק, בשיח, אך בלי לתת הלוואות. לתת לילדים תקציב למתנה או קניה ספציפיות עבורם ולעודד אותם להשלים מכספם אם בחרו משהו יקר יותר. בגיל ההתבגרות כדאי ללמוד יחד איתם על אפיקי השקעות, וככל שניתן ומתאים – לתת להם להשקיע כסף בעולם האמיתי (דרך החשבון שלכם).
וכאן אנחנו מגיעים לשאלה הרגישה ביותר: כמה? כמה לחשוף את הילד כשיש קושי אמיתי? כמה לחשוף את הילד לפחד החונק כשהורה מפוטר ולא יודע מאיפה יביא אוכל בחודש הבא? או כשגילינו תסבוכת וחובות גבוהים שידרשו מכל המשפחה לשלם מחיר כבד וארוך טווח עד שנסיים איתם?
וכאן נכנסת הרגישות שלכם ההורים וההיכרות הספציפית עם הילד שלכם. יש ילדים שכדי להיות רגועים יצטרכו לשמוע את כל הפרטים ולשאול עשרות שאלות (ולקבל תשובות מדויקות ומלאות). ילדים כאלה יעמידו אותנו במצבים לא נעימים וידרשו תשובות לשאלות מתקילות. אולי יאשימו, אולי יתנו עצות שיזרו מלח על הפצעים. אבל הם הילדים שלנו וזו הדרך שלהם להרגיע את עצמם. חשוב כל כך שנהיה שם עבורם בהקשבה, באמפתיה, בסבלנות ובעמידה מול האמת.
לעומתם, ילדים אחרים יסתפקו בידיעה כללית: מה הבעיה, מה אנחנו עושים כדי לפתור אותה וימשיכו במשחקיהם. אלו וגם אלו יצטרכו אותנו עבורם כהורים חזקים, שניתן לסמוך עליהם, אך גם אנושיים, מתפרקים, בוכים ושוב נאספים, בכל התקופה המאתגרת, בכל הויתורים שכולנו נהיה חלק מהם. הם יקבלו, בעל כורחם, כלים משמעותיים ביותר לחיים שלהם כבוגרים. באחריותנו להשתדל שהזכרון שלהם מהתקופה הזו יהיה של לכידות משפחתית, שמחה בכל הטוב שכן יש ואומץ לקחת אחריות ולשנות לטובה.
