אשתקד היינו תחת איום של מגיפה עולמית שאיימה על בריאותנו ועל חירותנו. בשבוע וחצי האחרונים היינו ועודנו תחת איום של טילים וקסאמים מעזה, ובנוסף תחת איום של פרעות אלימות. בזמן האחרון השגרה השתנתה לנגד עינינו ומכל מקום עלול לבוא עלינו האיום הבא.
אני נוהג לשמוע חדשות בתדירות גבוהה. ממש קשה לי להתנתק מהודעות הקופצות מעת לעת ומעדכונים על מה שקורה במדינה בזמן אמת. רבים מחבריי אף צוחקים עלי שמספר הודעות הפוש שאני מקבל בשעה אחת הזויה וחסרת כל פרופורציות.
בשבוע שעבר, כשנהגתי חזרה ממילואים בדרום לביתי במרכז, החלטתי שאני מתנתק לאורך כל הנסיעה מהחדשות. ‘קצת שקט’ אמרתי לעצמי וחשבתי ששריר הלב שלי יהיה גאה בי. אך לצערי כל מה שהצלחתי לחשוב עליו לאורך הנסיעה זה מה שאני מפספס בחדשות. האם נורו טילים נוספים ולאן? מה מצבם של ילדים וקשישים שרצים לאורך כל היום וכל הלילה למקלטים? האם מספר חולי הקורונה המאומתים ירד או שמא אף אחד בכלל לא רוצה להיבדק? והאם השומרים בקניונים ובמרכזים המסחריים עכשיו בודקים לנכנסים נשק או מסיכה על הפנים?
חשבתי לעצמי כמה המצב הזה של ריענוני אתרים ומהדורות החדשות התכופות עשוי לפגוע לאורך זמן במשפחות ובילדינו. גדל כאן דור של ילדים שהתרגלו לחזור הביתה כשברקע המהדורה של עופר חדד, במהלך ארוחת הצהריים רפי רשף ולפני השינה יונית עולה במשדר דרמטי ומיוחד. המצב החדש הזה יכול להיות מסוכן מאוד, שכן, מחקרים רבים מראים כי תדירות עדכוני חדשות עלולים לגרום לתחושת היסטריה, סכנה של התקפי חרדה, בעיות לחץ דם, סכרת ועוד.
כמו כן, זמן ההתעדכנות בחדשות והלחץ שהמצב יוצר, גובים מאיתנו זמן רב ומחיר כבד: בין אם על חשבון הזמן עם ילדינו, על חשבון זמן העבודה שגורם להספקים פחותים ותפוקה קטנה יותר בשל עדכונים מיותרים באתרי החדשות השונים, או על חשבון ספורט ואכילה מסודרת.
כל אלה, ועוד טרם דיברנו על האיום הבא: החופש הגדול.
רבים בכלל לא הספיקו לעבוד כמו שצריך במהלך השנה, להביא פרנסה הביתה ולחסוך סכומים למקרים צפויים ושאינם צפויים. וכך- אופס- בעוד שלושה חודשים נצטרך כבר לשמור על ילדינו בגן שעשועים ולריב איתם שיש לנו ארטיק במקרר בבית וה’גזלן’ הזה בגן סתם יקרן…
