ב”ה
כמו העץ, גם המצב הכלכלי שלנו עובר תקופות של שלכת ותקופות של צמיחה. על כן, כמו העץ, אנחנו צריכים ויכולים לנצל את השלכת להכנת היכולת לצמוח.
“…כאלה וכאלון אשר בשלכת” (ישעיהו ו, י”ג). העצים משמשמים פעמים רבות כדוגמה לתהליכים באדם ובאומה. הנביא מבשר לעם ישראל על התקומה העתידה, דווקא מתוך השלכת, מתוך החוסר הגדול.
העצים השילו עליהם, נראים בעליבותם. ההרגשה היא של דעיכה, של סוף. אולם בהתבוננות מעמיקה מגלים, שלא זהו המצב. בתקופה הזו העץ עומל על השורשים, שומר על עצמו מפני נזקי הקור והרוח. מכך הוא לא מבזבז אנרגיה על הזנת העלים ושמירתם, אלא הוא מפנה את כל המשאבים שלו לא רק להישרדות, כי אם להעצמת השורשים וחיזוקם.
ופתאום, מתגלים ניצנים, והם הולכים ופורחים ומבשרים על אביב.
תקופת חורף חשוכה מאוד עוברת עלינו, השנה גם בקיץ היה חורף. הקורונה הכניסה את כולנו לתרדמה. סגר אחר סגר גורמים לנו להתכנסות פנימה, גורמים לנו להיכנס למערכת הישרדות. גם בפן הנפשי: אנחנו חוששים מפני המחלה, שומעים בכל מהדורת חדשות נבואות זעם. הילדים, שתקופה כלכך ארוכה אינם נמצאים במסגרות הלימודים שלהם, קשרי המשפחה המורחבת שמוגבלים ומונעים מאיתנו את ההטענה הנפשית שאנו זקוקים לה כלכך ועוד ועוד תחומי חיים שנפגעו עקב הנגיף.
ההיבט הכלכלי הוא אחד הגורמים המשמעותיים לקושי בהתמודדות עם הנגיף. העתיד הכלכלי שלנו כפרטים וכמשפחות עמום ומדאיג, וגם עתיד הכלכלה של המדינה כולה אינו מעודד.
אך הגיע הזמן לפרוח! הנצו הניצנים! תכף יפרחו העצים ויתחילו לנבוט הפירות!
הבה נעמיק מבט אל מצבנו הכלכלי. די לשקוע בדאגה, בחוסר אונים ובעשייה. הבה נאמץ לעצמנו את העבודה של העץ במעמקי האדמה להצמיח עצמו מחדש.
נשאל את עצמנו, האם אנחנו נמצאים עדיין במצב של הישרדות? האם אנחנו יכולים כבר לעשות פעולות לקראת צמיחה?
הקורונה מציבה אותנו במצב של שלכת, של הישרדות. אולם אנחנו חייבים לזכור שהצמיחה שתבוא אחריה תלויה בנו ובמאמצים שאנחנו משקיעים לשמור על השורשים ולהעמיק אותם כדי שיהיה להם כח להצמיח אותנו. בהקבלה, אנחנו צריכים לשמור על תקציב הישרדותי עם חשיבה לעתיד.
לעיתים דווקא כשקשה לנו, אנחנו פועלים הפוך ממה שהיה נכון לפעול. אולי בגלל שאיננו רואים את האופק, אנחנו מבזבזים כי ממילא המצב כל כך קשה אז ‘שהמינוס יגדל עוד קצת’. אנחנו מוציאים הרבה כסף מתוך רחמים על עצמנו ועל הילדים ועוד סיבות שונות ומשונות להסרת הרגל מהמעצורים, ולהוצאות גדולות.
במצב כזה כדאי שנלמד מהעץ – אין משאבים כרגע להזנת העלים, כלומר עכשיו מנתבים את כל המשאבים לשמירה על הקיים. עכשיו מחכים עד שהיום יהיה ארוך יותר, שיתחמם מעט. ובינתיים אנחנו שומרים על הקיים כדי שלכשיגיע האביב לא נהיה בגירעון. ננסה לשמור על תקציב מאוזן, נוציא רק מה שהכרחי, ניתן לנו ולילדינו את מה שנחוץ ושומר על שפיות, אבל נחכה עם הוצאות שאינן הכרחיות ונעשה זאת דרך חשיבה משותפת מהו אכן הכרחי, ומנגד מה נוכל לדחות מתוך תקווה לאביב. הסגר בבית גורם לכך שאיננו יכולים לצרוך דברים מסויימים, גם אם נרצה, אז נשמור את הכסף בצד ובכך נשהה את הרצון שלנו עד שיעבורו ימי החושך והקור. אולי בכלל נגלה שאפשר להסתדר גם בלי זה.
מאוד חשוב לזהות מה אנחנו אומרים לעצמינו בניהול התקציב שלנו, להקשיב ולבחון. דווקא עכשיו, ננסה להיערך לעתיד, להעמיד לנגד עיננו את הפרחים שאנחנו רוצים להפריח, לתכנן את היעדים הכלכליים שאנחנו רוצים להגיע אליהם, לחלום בגדול. אבל לזכור שכדי להגשים חלומות גדולים, נדרשים צעדים קטנים, עקביים.
אם אנחנו יכולים כבר עכשיו להנביט את הנבטים, דהיינו, לחסוך ולהשקיע, מה טוב! (עצות לכך אפשר ללמוד מהטור של תמר “עץ פרי נושא פרי” שמופיע במגזין זה).
מעל הכל, נתחזק באמונה בבורא עולם שהוא זן ומפרנס לכל. הוא מביא עלינו את החורף והוא מכין עבורנו את הפריחה, את האביב.
