שיקום אדם או משפחה ממעגל העוני אמנם מתחיל בעזרה כלכלית בסיסית, אבל הוא יכול להיות הרבה יותר משמעותי כשהוא מתרחב להיבטים נוספים ולבניית העתיד. איזו השראה נוכל לשאוב מסיפור מגילת רות וליישם בימינו?
מסלאו, פסיכולוג בן המאה הקודמת אשר הגה את פירמידת הצרכים, מדגיש את הצורך של האדם למענה באופן מדורג וברמות שונות. הוא טוען שכדי לממש צרכים רוחניים נעלים יותר, חייבים קודם להתמלא הצרכים הפיזיולוגיים והבסיסיים, המצויים בבסיס הפירמידה. עם זאת, הצרכים הבסיסיים לבדם אינם מספיקים לבני אנוש, אשר זקוקים גם לרמות גבוהות יותר של משמעות ומימוש.
נעמי ורות חוזרות ממואב לבית לחם כשהן עייפות מהחיים, פצועות וחבולות בגוף ובעיקר בנפש ועניות מרודות. אחת מנקודות המבט שהמגילה מספרת לנו זה סיפור השיקום שלהן: סיפור מופלא, שיכול להוות מקור השראה לנו בימינו, השואלים את עצמנו איך משקמים משפחה, כשהיא עמוק במעגל המצוקה.
כמו בפירמידת הצרכים, גם שיקומן של נעמי ורות מתחיל בבסיס הפיזי והטכני: מציאת קורת גג, אוכל ובגד. התורה מנחה את בעלי השדות להשאיר לעניים לקט, שכחה ופאה כדי שלכל אחד תהיה הזדמנות לבוא ולקחת משהו לאכול. העני יצטרך להתאמץ בשביל התבואה, והיא לא תגיע לו ישר הביתה. דבר שאולי עלול להיות לא נעים עבורו מצד אחד, אך מנגד משאיר אותו בעשיה ובתחושת מאמץ ויכול לתת לו ערך.
רק בשלב שבו הבטן מלאה והגוף מקבל מענה לצרכיו הבסיסיים, בועז עובר להתבונן מה הצורך הבא, העמוק יותר. בועז בחכמתו הרבה רואה ברות הצעירה לא רק את הכלה המסורה שרוצה להידבק בחמותה ובעם ישראל, אלא גם את החלום להקים משפחה וללדת ילדים. הוא חושף אותה למצוות הייבום (ולבסוף גם מייבם אותה בעצמו). דבר שמאפשר לרות לבנות משפחה, להשתקם כלכלית, להיות בעלת הנכסים שהיו של אבימלך ובניו ולעבור ממצב של אשה שורדת, למישהי שיש לה אופק חברתי וכלכלי.
[את מצוות לקט, שכחה ופאה קשה לקיים בעולם המתועש והעירוני של ימינו, אבל ארגון לקט ישראל מנסה לעשות משהו דומה ולהציל עודפי מזון מהשדות החקלאיים, ואף ממטבחי אולמות ומטבחים תעשייתיים אחרים ולהעבירם לנצרכים. ישנן גם התארגנויות מקומיות, כמו קבוצות וואצפ ופייסבוק העוסקות בהעברת מנות מזון ממי שיש לו יותר מידי, למי שחסר לו.]
האם גם כיום אנחנו כחברה, משכילים לבנות קומה אחרי קומה את מכלול הצרכים של אנשים ביציאה ממעגל המצוקה?
ברמת הקיום הבסיסי ביותר, נראה שהמענה מתחיל במוסדות המדינה: המוסד לביטוח לאומי ומשרד השיכון. הם אלה שנותנים פעמים רבות את הצרכים הקיומיים: קצבה מינימלית למחיה (הבטחת הכנסה), סיוע בשכר דירה או אפילו מגורים במחיר סמלי לזכאים וקצבאות נכות זמניות או קבועות. מחלקות הרווחה ברשויות השונות נותנות מענה בדמות סלי מזון, ציוד לבית ספר, מכשירי חשמל במחיר סמלי ועוד. ישנן גם עמותות המסייעות בצרכים בסיסים: סלי מזון, ביגוד, ציוד רפואי, תנורים בחורף ואפילו תיקונים וטיפול טכני בבית, בעיקר באמצעות מתנדבים.
נשאלות השאלות: האם אנשים יודעים מהן הזכויות שלהם? האם כשהם בעומק המצוקה הם מסוגלים לעבור את נבכי הבירוקרטיה ולהשיג לעצמם את הזכויות הללו?
אתר כל זכות עשה עבודה נהדרת של הנגשת המידע. [במאמר מוסגר: כל זכות הוא דוגמה ומופת ליוזמה שהוקמה על ידי אנשים פרטיים, באמצעות חברה לתועלת הציבור, ומתוך השטח הוכיח את הצורך וקיבל גם תקציבים ממשלתיים] למרבה הצער אנשים רבים לא יודעים מה מגיע להם ומתי בכלל לחפש. כמו כן, המידע הוא רק השלב הראשון. אך אדם במצב של דיכאון קליני או משפחה שכבר עברה כל כך הרבה ונמצאת על סף יאוש, לא תמיד מצליחים לאסוף כוחות ולטפל, צעד אחרי צעד, בכל נבכי המשרדים, הטפסים והועדות כדי לממש את הזכויות שלהם. ישנם אנשים שחיים בכזו בדידות חברתית או בכזו בושה, שאפילו לא מצליחים ליצור קשר עם עמותה מקומית שמסייעת במזון.
בשלב הבא ביציאה מהישרדות לשיקום כלכלי, ישנו סל שיקום הניתן למתמודדי נפש דרך הביטוח הלאומי. מטרתו לעזור לאנשים להתרומם ולייצר אופק הכנסות משמעותי יותר, מעבר לקצבה הבסיסית. גם ארגונים כמו מקימי, העוסקים בשיקום כלכלי, עושים עבודה משמעותית בהכוונת אנשים מהישרדות לחסכון ויצירת עתיד כלכלי נינוח וטוב.
ומה לגבי הקומה הבאה? בניית ביטחון, חברות, תא משפחתי? לפעמים כשמנסים להציל את חייו של הפצוע, נאלצים לכרות לו איבר. מובן לכולנו שאחרי הטיפול הרפואי צריך לשקם וללמד אותו איך חוזרים לתפקוד יומיומי ואף יותר מכך למרות האיבר החסר. כאשר עסוקים בהצלה הכלכלית של האדם, נאלצים לשים בצד את התחביבים, הבילויים, זמנים משפחתיים. ברגע שדברים מתחילים להסתדר, חשוב לשים חזרה את הפוקוס על הזוגיות שעלולה להיטלטל קשות, על הילדים שגדלים במצוקה נפשית עם הורים לא פנויים ועוד. כאן נכנסים לתמונה ארגונים שנותנים מענה גם להקשרים הרחבים יותר: טיפול זוגי ומשפחתי, אותם אפשר למצוא במחלקות הרווחה במחיר סמלי או במיזמים שונים של אנשי מקצוע שנותנים טיפולים במחיר נוח, כמו מיזם יעל. ובתהליך השיקום הכלכלי זה הזמן ליצור למשפחה אפשרויות טכניות של זמן ואפשרות תקציבית לתחביבים, ליצירת קשרים חברתיים ולבילויים משפחתיים, כל אחד כפי צורכו.
הקומות הבאות עוסקות בכבוד, הערכה ומימוש עצמי. אז נכון שכדי לצאת מעומק החובות צריך לכוון את האדם לעבוד בכל עבודה שמסתדרת מבחינת זמן ומקום, ומכניסה כסף הביתה. אבל לאורך זמן קשה מאוד להתמיד בעבודה לא מתאימה. אדם עם יכולות גבוהות וניסיון תעסוקתי רב שעוסק בשטיפת כלים במסעדה לא ירגיש משמעותי ומוערך. כאן נכנסים לתמונה ארגונים העוסקים בהכוונה וייעוץ תעסוקתי, חברות השמה ודומיהם. השאיפה היא שכל אחד לאחר היציאה מצוואר הבקבוק של הקושי והמצוקה, יזכה לברר ולדייק: מה באמת הוא רוצה לעשות? מה יתן לו להשתמש בכישורים שלו? באיזו עבודה תהיה לו משמעות בעולם? באיזו עבודה הוא יהיה מוערך, וירגיש בנוח לספר לאנשים במה הוא עוסק? זהו שלב חשוב לאין ערוך, והיעדרו יכול חלילה לדרדר את המשפחה חזרה לסחרחורת רגשית שתשפיע בתורה על המצב הכלכלי.
אם כך, כל אדם החי בישראל מקבל מענה משלל גופים: החל במוסדות המדינה, שבכל הנוגע לתמיכה סוציאלית, המרכזי שבהם הוא המוסד לביטוח לאומי. ההמשך בעמותות הממומנות ברובן או בחלקן על ידי המדינה, כמו בתי חולים, ספריות, מוסדות תרבות ועוד, דרך עמותות המתוקצבות על ידי תרומות הציבור, ועד לחברות לתועלת הציבור או ארגונים חברתיים אחרים, אשר מתנהלים כארגון כלכלי ומוכרים את שירותיהם, אך מכוונים לתועלת הציבור מבחינה כלכלית וערכית.
המכלול הזה, בנוסף לקשרים המשפחתיים והחברתיים כמובן, הוא זה שעוטף את האדם או המשפחה שבמצוקה, ואמור לתת מענה כולל והוליסטי לבעיות המידיות שלהם וגם אופק עתידי כלכלי, משפחתי חברתי ונפשי.
חשוב ביותר שכולנו- אנשי טיפול, משפחה וכלל החברה- לא נשאר ברבדים הנמוכים! חשוב שכל חוליה בשרשרת העזרה הזו תסתכל על המכלול, ותשתדל להפנות ולכוון לחוליה הבאה. כך נעזור לאדם ומשפחתו לצאת מעומק הקושי והעוני למצב של פרנסה בכבוד, שייכות ואהבה ואף הערכה ומימוש עצמי.
