היבטים רבים ישנם לעבודת צעירים. החוק, לוח הזמנים הלימודי, עולם הערכים ובעיקר המוטיבציה לעבוד או היעדרה. אז מה באמת קורה בשטח? ומה נוכל ללמוד מזה כצעירים, כהורים לצעירים וכמעסיקים פוטנציאלים.
בהיסטוריה הלא כל כך רחוקה, ובחלקים מסויימים מהעולם גם כיום, ילדים נכנסו לעולם העבודה בגילאים צעירים ביותר. ילדים בני 4-5 הצטרפו להורים בעבודתם, ללא תמורה כספית, ובגיל 10 ומעלה כבר יכלו לעבוד בחוץ ולהביא כסף הביתה. במדינת ישראל של ימינו, עבודת נוער הנה עבודה של נערים ונערות בגילאי 14 ועד 18.
מבחינה חוקית, מתחת לגיל 14 אין אפשרות להעסיק בכלל. גם בגיל 14 ומעלה, ההעסקה מותרת בכפוף לתנאים מסוימים. יש לציין שלפי החוק גם אמורים להעסיק תמיד, או כמעט תמיד, כנגד תלוש שכר או חשבוניות. עם זאת, כולנו מכירים שמרטפיות ושמרטפים צעירים יותר וילדים בני 10-12 ששוטפים מכוניות וחדרי מדרגות או מוכרים עוגיות בהפנינג היישובי. אפשר לדון האם הם מוגדרים כשכירים או כעצמאים והאם מותר לרכוש מהם שירותים למרות גילם הצעיר, אבל נשאיר את הדיון הזה להזדמנות אחרת ונתמקד הפעם בנוער בני ובנות 14 עד 18 ועולם התעסוקה שלהם.
על חוקי העסקה של נוער והזכויות המגיעות לנער או נערה עובדים, תוכלו לקרוא בהרחבה בכתבתו של גדליה גובר שו”ת עבודת נוער בקיץ
במה בני נוער עובדים? בני נוער רבים עובדים בתחומים טכניים כאלה ואחרים. חלקם עובדים בעבודות אינטנסיביות כמו מאפיות, עזרה לקבלני שיפוצים או לגננים וכדומה. ואחרים בתחומים יותר משרדיים: תיוק וסדר במשרדים, זבנים בחנויות ועוד. ישנם נערים ונערות, חזקים מאד בטכנולוגיה, והם עובדים בעבודות שונות הקשורות במחשוב, טכנולוגיה וחדשות כמו שיווק, בניית אפליקציות וכדומה. לפעמים בני נוער משיגים עבודות לא דחופות, אולי אפשר לקרוא להן אפילו עבודות יזומות, שממתינות להזדמנות שמישהו יעשה אותן. כשהייתי בת 15 עבדתי עם חברה במיון קטעי עיתונות על אישיות ציבורית מפורסמת לפי תאריכים, מתוך כוונה של המשפחה לעשות עם זה משהו בהמשך (אני תוהה עד היום מה הם עשו עם זה, אם בכלל). כשהייתי רואת חשבון צעירה במשרד בינוני, ביתו של אחד השותפים עבדה בחופש במיון ותיוק בארכיון המשרד. עבודה שבהחלט היתה צריכה להיעשות, אבל ממש בנחת (ובמזגן).
נער או נערה שעבדו בקיץ, יכולים לפעמים לקחת את זה צעד קדימה ולהמשיך לעבוד גם בשנת הלימודים, במשרה מצומצמת, שלא תפגע להם בבגרויות ובשלל העיסוקים. כך הכרתי נערה שעבדה שתי משמרות בשבוע כמוכרת בחנות כל השנה. מעסיק שרוצה לשלם מעט יחסית במסגרת החוק, מוכן להשקיע בתקופת הכשרה של אנשים צעירים ומלאי מוטיבציה, יכול לצאת רק מרווח מעסקה כזו. כמובן שצריך עין חדה וטובה שתזהה מי מהנערים מבקשי העבודה באמת רוצים לעבוד ויתנו את עצמם כדי להתמקצע ומי בא רק כי חברים ‘סחבו’ אותו.
ישנם בני נוער שהספיקו ליצור ניסיון משמעותי בתחום מסוים והם עובדים בו מעט כל השנה ובחופש רק מזניקים את זה קדימה. כך היא שכנתי הצעירה, שכל השנה עושה מידי פעם תסרוקות לאירועים ובחופש הגדול יזמה קורס תסרוקות לבנות צעירות ממנה. או נערה אחרת, שמרטפית אהובה, שבחופש עושה קייטנה זולה ונחמדה. או נער חרוץ, שאוהב לאפות, במשך השנה אופה ומתנסה במטבח ובחופש מכין ומוכר לפי הזמנה חלות ועוגות לשבת.
אבל מה בעצם יגרום לנער או נערה, שאינם צריכים לפרנס משפחה, לצאת לעבוד בחופש? למה שלא ישנו עד מאוחר, ילכו לפעילות או התנדבות קלילה בתנועת הנוער, יבלו עם חברים, יראו סרטים ויקראו ספרים? הרי הם למדו במרץ כל השנה והחופש נועד לנקות ראש?!
כשניסיתי לאסוף תשובות על השאלות הללו ברשתות חברתיות שונות, לא הופתעתי בכלל, כי התשובה פשוטה ביותר: מי שיש לו מטרה וחלום להגשים (אצל הרבה מהנוער בגיל הזה המטרה היא שיעורי נהיגה, אבל לא רק), ימצא את הדרך לעשות זאת. ילד שיודע כי הגשמת חלום מסויים תלויה בכסף שהוא ירוויח, יעשה זאת. ואילו ילד שמקבל מהוריו כסף לכל הצרכים שלו, פחות סביר שתהיה לו מוטיבציה לצאת לעבוד, יש מספיק דברים מעניינים לעשות בחופש בלי להתאמץ כל כך.
אמנם, ישנם נערים (וגם אנשים) שמאד רוצים לעבוד אך לא מוצאים עבודה. ישנם מחסומים של גיל או של מגבלות הורים על תחומים, שעות או אזורי עבודה מסוימים. ותמיד יכולות להיות מגבלות משמעותיות יותר, כמו מצבים נפשיים מורכבים או מגבלות פיזיות שונות. אבל ככלל, המוטיבציה מגיעה או מכאב או מעונג: או כי משהו חסר וצריך להשלים או כי יש חלום טוב שרוצים להגשים. מי שלא חסר לו וכל חלום שלו מוגשם מראש, יהיה הרבה פחות מונע לפעול.
אם כך, כהורים חשוב להשאיר לילדים שלנו מרווח של חוסר ועידוד ליצור חלומות. מה טוב אם נוכל ללוות אותם בתהליך המקסים הזה. לעזור להם לחשוב על עבודה מתאימה, לנתח יתרונות, חסרונות גבולות ומגבלות, אולי להפנות אותם למקומות הנכונים, או לפרסם עבורם בקבוצות שאנחנו שותפים בהם. אך לא לעשות את העבודה במקומם. להשאיר להם את הזכות להתנסות ולפעול, ואולי גם ליפול, כשאנחנו שם לחבק אותם. גם הורים שיכולים לממן רישיון, טיול או כל דבר אחר, טוב יעשו אם יחסכו את הכסף הזה למטרות אחרות ויאפשרו לילד שלהם את ההזדמנות הנפלאה להתנסות בעולם התעסוקה במעטפת הרכה שבה הצורך להתפרנס אינו צורך קיומי.
כמעסיקים, נוער בקיץ הוא הזדמנות לכח עבודה רענן וחרוץ, זול וממוקד. אולי יכול לסגור פינות של דברים שנדחו ונדחו ואולי גם להתגלות בהמשך כעובד אחראי שימשיך איתכם הלאה.
כך גם כולנו, כצרכנים של נערים ונערות ‘עצמאים’ שמייצרים מוצר או שירות ומציעים אותו למכירה. זו הזדמנות לרכוש מוצר זול, שאולי יתגלה כמעולה. זו הזדמנות לתת לילדים שלנו, הצעירים יותר, קייטנה, חוג או סדנא, שלא היינו יכולים לשלם עליה במחירי מפעילים מבוגרים, ועל הדרך לתת להם דוגמא אישית ומקור השראה עבורם על יוזמה ועשיה (כלכלית ובכלל).
נערים ונערות – תגדירו מטרות, תחלמו בגדול, ותתחילו כבר עכשיו, בחופש, את הצעדים הראשונים כדי להגשים אותם. בהצלחה!
