להתבלט, דפי זהב, דור המולטיטסקינג, הגם וגם.
אנחנו אנשי הגם והגם, עובדים על כמה פרויקטים במקביל. לפעמים בתחומים שונים, ובעידן הלידים דרך המלצות בקבוצות פייסבוק, המחפשים נאבדים בתוך ים של אנשי מקצוע ונתוני שירות מוכשרים, וכאלו שפחות. אין לאף אחד באמת יכולת להעריך אנרגיה וזמן וברור שגם מקצועיות דרך הודעה של רובוט באינבוקס, שהחליפה פגישה במשרד, נסיעה והשקעה שמראה את גודל הנכונות. אני נפגעתי מזה. בטור אני גולל סיפור שקרה לי בתוך הנושא הזה, לפני שנתיים, ולאילו תובנות הגעתי, ואיך אפשר לצמוח מזה. אם אתם כמובן טובים במה שאתם עושים, ויש לכם את הפניות המתאימה.
אנחנו אנשי הגם וגם, דור שלם שמנווט בין מספר פרויקטים במקביל בלי לראות את הסוף. אין לאף אחד באמת יכולת להעריך אנרגיה וזמן וברור שגם מקצועיות דרך הודעה של רובוט באינבוקס, שהחליפה פגישה. אל תפלו לזה, במיוחד אם אתם טובים במה שאתם עושים.
באיזה איזה דור נפלא אני חי, אינסטנט כזה, מעכשיו לעכשיו! אוי כמה אני מכור לזה. אני חי את זה, כאילו לקחתי את ספר דפי זהב העבה והמסורבל הזה וממש כמו איש הגשם, הכנסתי אותו לראש שלי. הכל קיים, הכל נמצא והכל כל כך מהר..
‘מחפש אחר’, ‘תמליצו לי על’, ‘אתם מכירים אולי במקרה מעצב, מתכנתת, תופר, מורה, כותבת, עורך, צלמת, והרשימה יכולה למלא עוד ספר דפי זהב שלום, מכירים את זה שאתם מחפשים בקבוצה בפייסבוק בעלי ובעלות מקצוע? (פה זו שאלה רטורית, אך בסוף הטור, אני ממש אשמח לשמוע את דעתכם)
אז אתם מכירים, וגם אני. אנחנו נפגשים בזה יום יום, בצד הממליץ, בצד הנותן שירות וגם בצד השואל. לפני שנתיים בערך (התחלתי לכתוב את זה לפני שנתיים, וזה נעלם לי לשגרה עמוסה), חיפשתי בפייסבוק גרפיקאי, לפרויקט גדול, קמפיין שיוצא לדרך בעוד כחודשיים, הבריף כבר מוכן, האסטרטגיה כבר על חוברת מודפסת בצבע וכל מה שנשאר זה – לעצב כמה מוצרי פרסום די גדולים ומורכבים,
בפוסט שפרסמתי באחת מקבוצות הגרפיקאים הגדולות, עם פירוט די מדויק על דרישות הפרויקט והמורכבות שלו, ענו לי מעל מאה אנשים, שלחו וענו לי אין ספור, והפסקתי לספור כמה הודעות לאינבוקס, ואני מבטיח לכם שאפילו לא אחת פתחתי, ישבתי וחיכתי לטלפון, הרי שמתי בפוסט את הטלפון שלי, אבל לא, לא קיבלתי טלפון, ולא אחד.
‘נו, חלק מהחיים’ אמרתי לעצמי, שקיבלתי עוד הודעה לאינבוקס, אחרי שהבנתי שמשם לא תבוא הגאולה, פתחתי אותה, הודעה מגרפיקאי קליבר כזה’ כל יכול, שענה לי דבר איתי, “זה בדיוק אני”.
לאחר שיחה קצרה איתו, ביקשתי שיתקשר, הוא שלח לי את הטלפון שלו וכתב, ‘תתקשר שנוח לך’. התעצבנתי, אבל מלווה בתחושה של ‘נו מה לעשות זה הדור הזה’ עם המבטא של סבתי היקרה.
התקשרתי אליו, דיברנו, הרבה, הוא עשה עלי רושם טוב אפילו מאוד, הוא היה מלא בביטחון עצמי ובעל המון אנרגיה, לכאורה, הוא סיפר לי כמה דברים הוא עושה בחייו והופתעתי, מתכנת, עורך תוכן, צלם והיה עוד כמה אני כבר לא זוכר (מקווה שהוא כן) היה לי מדהים לשמוע, איזה מוצלח הוא, אך יחד עם זאת הציפה אותי גם הרבה קנאה.
לאחר כמה ימים של הבנת הפרויקט – הוא שלח לי הצעת מחיר של מקצוענים, עם פירוט והגדרת זמנים, בעלות של חמש ספרות, וכתבתי לו במילים האלו “אני אשמח לאשר, למרות שיש לי הצעה זולה יותר, רק תבטיח לי שתסיים בזמן ועם כל הזמן הדרוש בחודש הקרוב”, והוא ענה לי – “פרויקטים כאלו זה אני, אל תדאג אני כולי בפנים ונסיים בזמן”. לא דאגתי, וחבל.
אני אקצר ואגיע לסוף הסיפור אחרי חודש של פרויקט הבנתי, נפלתי בפח. הוא אמנם מוכשר מאוד, אבל בלי טיפת הוגנות ועוד בלי טיפת זמן עבודה ואנרגיה, אז הוא נעלם לי לשבוע, והבטיח שלא אדאג, שהוא היה חולה, ותוך שבוע הוא מסיים הכל, ואחרי עוד שבוע, היה זה תירוץ אחר.
ואני סמכתי עליו. סמכתי וסמכתי עד שנפלתי. על הפרויקט הייתי צריך לשלם פי שניים לשלושה גרפיקאים- שתי נשים מוכשרות וגבר מוכשר, שעבדו במקביל כדי לסיים את הפרויקט בזמן. (‘תתבע אותו’, אמרו לי הרבה, אבל זה סיפור לטור אחר).
דפי הזהב של 2020, בעיניי זה מדהים וזה מקבל תאוצה כל יום, דרך קידום הפלטפורמות והאלגוריתמים של פייסבוק בקבוצות, שמביא להיענות רבה מצד – כולם בעצם. החוויה שלי היא טובה, היא מוצלחת, אבל יש לי מחסום, כזה שמעלה על טיל את המחשבה שלי. בכל פעם מחדש, על המחשבה שעוברת בי לשאול משהו, או לבקש המלצה על איש מקצוע.
לא, אני לא מתכוון לחוסר הוגנות מצד ‘ממליצים חברים’ שלא פעם עולים לנו במקצוענות או אפילו בכיס. אני מדבר על “שירות מקלדת הלקוחות”, או יותר נכון חוסר או זריקה על הנכונות שלו או שלה, אותה בעלת מקצוע או בעל מקצוע.
הנכונות של בעלי המקצוע, לקבל עבודה. אני מרגיש כל פעם מחדש, שאני (הלקוח) עובד אצלהם, שיש פה דור של גם וגם וגם, של גם מעצבים, וגם מתכנתים, וגם אינסטלטורים ובזמנם הפנוי דוג וואקרים, עכשיו שלא תטעו, גם אני גם וגם וגם, אפילו עוד גם. אבל יש לי בעיה גדולה עם הגם הזה, הגם הזה באמת דורש ממני להיות מדויק בהצעות שלי, לישון פחות בלילה (אני כותב את זה ב4 וחצי לפנות בוקר, התעוררתי לא מזמן) זה דורש ממני להראות את המחויבות שלי ולעמוד בה, נכון גם אני טועה, לא מעט, את חטאי אני מזכיר. אבל משתדל אף פעם שלא לחתום על פרויקט שלא אוכל לעמוד בו מבחינת זמנים, או אנרגיה.
הבעיה שלי ושל עוד גם וגמים, היא שאני אף פעם לא יודע עד כמה הוא או היא רוצים את הפרויקט המדובר, אני לא מקבל שיתוף פעולה “להיפגש” עם כל ספק לפרויקט קטן ולחוות את האישות שלו, אני רוצה להרגיש את הרצינות שלו, את המחויבות שלה לפרויקט, ובמקום זה אני מקבל הודעה “דבר איתי”.
לא, אני רוצה אבל ממש רוצה שאתה תדבר איתי, אני לא רוצה שתרשמי לי בהודעה בפייסבוק “מה אומר”. אני ממש רוצה ואשמח שתתקשר אלי, שתציעי לי את אשר בידך. אשמח לחוות את הרצון שלך דרך הטלפון הזה. כי אם לא בפגישה, אז לפחות בטלפון.
אז בפעם הבאה, שמחפשים אותך, אם אתה האדם הנכון וחבל שנפספס אותך, בבקשה, תתקשרי, תבקש מספר, לפחות תנסי, מקסימום – תמשיך להתכתב לאחר מכן, אני יודע שיש הרבה אנשים היום שמעדיפים להתכתב איתך, אך בסוף אנחנו עלולים לפספס אותך. אז תחשוב איך אתה יכול להראות לנו את היכולת שלך, איך אתה מצליח להתחתן עם פרויקט גם אם זה ליום, שבוע או קל וחומר חודש.
בשורה התחתונה הטיפ המרכזי הוא – תלמדו איך אתם גם יכולים להתבלט בין ההמון, רק כמובן עם גב שעומד מאחרי המילה שלכם.
ועוד טיפ קטן לסיום – כאשר מבקשים מכם סיכום שיחה או הצעה למייל, ולוקח לכם יומיים או שבוע, אם בכלל, אל תצפו שיתייחסו אליכם ברצינות. ובטח שלא יסגרו אתכם.
