מגזין דיגיטלי חודשי מבית מקימי | גיליון #8 | חודש אלול תשפ''א | עורכת: אודיה רובין בן-זקן | איור: שני חייט 

ליאור תושיה

בימים אפלים מאין כמותם, בהם החושך איים לגבור על האור כתבה אנה פרנק ביומנה “אף אחד אף פעם לא הפך עני מלתת”. אין במשפטה אלא להעמיד אותנו במבחן אל מול עצמנו. האם אנחנו מודעים מספיק לסביבתנו? עושים מספיק למען החלש? ערים מספיק לסיטואציות חברותיות? בדיוק בזה עוסק המגזין החודש.
בימים אפלים מאין כמותם, בהם החושך איים לגבור על האור כתבה אנה פרנק ביומנה “אף אחד אף פעם לא הפך עני מלתת”. אין במשפטה אלא להעמיד אותנו במבחן אל מול עצמנו. האם אנחנו מודעים מספיק לסביבתנו? עושים מספיק למען החלש? ערים מספיק לסיטואציות חברותיות? בדיוק בזה עוסק המגזין החודש.
כשהדפי פצצת הקורונה מתחילים להתפזר, אנו יכולים לחזות בתוצאות מעל פני השטח -משברים כלכליים, פוליטיים ובריאותיים מכל עבר. ובין אבטלה לחל”ת דווקא האוכלוסייות המוחלשות בחברה, אלו שנדחקות לשוליים במצבי שגרה, נזרקו לצד הדרך גם בעיצומו של משבר זה.
במשך רוב ההיסטוריה האנושית התמצו תפקידיהם של הגברים והנשים לפי תפקידים ברורים. אך האם בעת הנוכחית בה אנחנו מצטיינים בקידמה, חדשנות וטכנולוגיות מפוצצות, אנחנו יכולים להתגאות גם בשיוויון זכויות?
חג האורים, הבא עלינו לטובה, מסמל בתקווה גם נקודת מפנה בשנה שחלפה. אם הגחת חג האור, אנו מקווים שנוכל להסיט מעלינו את החושך בדמות המגפה, לצאת אל החופשי ולהסתובב בארצנו היפה ומחוצה לה כבני חורין.
בימים כמו אלו שחוסר מעש הפך לשגרה וזמן פנאי המיר עצמו לרוב שעות היום, צריך ורצוי שנמצא את הדרך להתמודד עם הבית.
על כל מגרעותיה של מגפת הקורונה והשלכותיה השליליות על הכלכלה והחברה, ניתן לזקוף לזכותה גם צעד חיובי ומשמעותי בתקופתנו, קידומה של העבודה מהבית היישר אל המיינסטרים.
כמו הרבה צעירים, גם ליאור עבדה קשה, והשיגה חיים עצמאיים… עד שבאה הקורונה והכריחה אותה “לחשב מסלול” ואת הדרך שלה מחדש.

ע״י ליאור תושיה

ע״י ליאור תושיה