תמר מיכלסון

להיות עצמאי זה לכאורה חלום. להיות חופשי, בלי מעסיק על הראש, בלי מחויבות ללו”ז צפוף והמון שעות עבודה. אפשר לבחור עם איזה לקוחות מתאים לך לעבוד ועם איזה לא. לצאת עם המשפחה לחופש בלי שתצטרך להתחנן ולתאם את החופש עם המעסיק, כך שלא יהיה באותו הזמן שהעובדים האחרים יוצאים לחופש.

היבטים רבים ישנם לעבודת צעירים: החוק, לוח הזמנים, עולם הערכים ובעיקר המוטיבציה לעבוד או היעדרה. אז מה באמת קורה בשטח? ומה נוכל ללמוד מזה כצעירים, כהורים לצעירים וכמעסיקים פוטנציאלים.

“חופש כלכלי” הוא בין החלומות הנחלמים ביותר במדינת ישראל. אך לא בטוח שכולם מבינים מה זה בדיוק אומר, ולא בטוח שהדבר נכון עבור כולם. אז בואו ננסה להבין מהו בכלל חופש כלכלי ואיך מגיעים אליו?

שיקום אדם או משפחה ממעגל העוני אמנם מתחיל בעזרה כלכלית בסיסית, אבל הוא יכול להיות הרבה יותר משמעותי כשהוא מתרחב להיבטים נוספים ולבניית העתיד. איזו השראה נוכל לשאוב מסיפור מגילת רות וליישם בימינו?

ספירת העומר זה זמן של תהליכי עומק, המסתתרים תחת תהליכים חיצוניים. גם הבראה כלכלית היא תהליך חיצוני, הטומן בחובו תהליכי עומק חשובים ומרתקים.

עכשיו, כשחוזרים לשגרה, זה הזמן לקחת את תובנות שנת הקורונה ולחיות בתכנון ובאיזון כלכלי.

רגע אחרי הקורונה והמבצע ברצועת עזה, ורגע לפני החופש הגדול, עלינו ליישר את הבורות הכלכליים ולהגיע מוכנים לשנה הבאה

שנת הקורונה הביאה איתה את תור הזהב של מדיניות הרווחה במדינת ישראל. זכויות רבות ניתנו לאזרחים מכח החוק באמצעות משרדי הממשלה והמערכות השונות’ זכויות שבלעדיהן קשה לדמיין חיים תקינים במשבר הזה. מצד שני, הזכויות החדשות לא נתנו מענה לכל מצב ולכל קצוות קשת האוכלוסיה. אז מה היה אפשר לעשות טוב יותר?

עצמאי מתחיל מדמיין את היתרונות הטמונים בעצמאות: ניהול זמן אישי, רווחים גבוהים יותר על אותה כמות עבודה ובלי ‘בוס על הראש’. אבל בפועל עצמאים מוצאים את עצמם מוצפים בבירוקרטיה, בתשלומי חובה, עובדים סביב השעון ואף אחד לא משלם להם על ימי חופשה או מחלה. אז איך ניתן לצאת מהשעבוד הזה לעצמאות אמיתית?

תקציר: מדינת ישראל מייצרת מעטפת טובה מאד, חברתית וכלכלית. אך תמיד יהיו אלה ש’נופלים בין הכסאות’, שלא זכאים לסיוע או שאין להם את קבוצת השווים לחלוק איתה ולקדם איתה את הזכויות שלהם.